“טיפול נכון בזיקנה יאפשר לנו למות במצב גופני טוב יותר”

פרופ’ ברזילי הוא אחד המשתתפים המרכזיים בכנס ביומד-Mixiii 2017, שיתקיים בסוף מאי בתל אביב ויוקדש לזיקנה על כל השלכותיה – הבריאותיות, הכלכליות והחברתיות. בשיחה עם “גלובס”, הוא מספר על המחקר שלו ואומר: יש כבר תרופה בשוק שמעכבת את הזדקנות התאים, אבל כיום היא מיועדת רק לטיפול בסוכרת מבוגרים.

להוריד את הרגל מדוושת הזיקנה

“הדבר הכי חשוב שצריך לדעת על הזיקנה הוא שקיימים תהליכים ביולוגיים שמניעים אותה וניתן להתערב בהם”, אומר פרופ’ ברזילי. כלומר, בעוד שהרפואה הקלאסית מטפלת בנפרד בכל מחלה שפורצת עם ההתבגרות, כמו מחלות לב, סוכרת, אלצהיימר, פרקינסון וסרטן, קיים תהליך הזדקנות שמגביר את הסיכון לכל המחלות הללו, כמו גם לתסמינים הפחות קשים של הזיקנה כמו קמטים, שיער שיבה וכדומה.

“גיל הוא גורם הסיכון המוביל לרוב רובן של המחלות שאנחנו סובלים מהן. לדוגמה, בהתקפי לב ושבץ, גיל הוא גורם סיכון גדול יותר מאשר כולסטרול. הסיכון ללקות במחלת לב בגיל 80 הוא פי אלף מהסיכון בגיל 20, בעוד שעלייה חדה בכולסטרול מגדילה את הסיכון רק פי שלושה. כך גם לגבי סרטן. גם מי שמועד מבחינה גנטית לסרטן ולוקה בו בגיל 50 – חי 50 שנה ללא סרטן. זו ההתבגרות שהובילה להתפרצות המחלה.

“כשחוקרים אוכלוסייה של בני 100 ויותר, כדי לנסות להבין מהו הדבר הייחודי שמאפשר להם לחיות בגיל מופלג, לא מגלים אנשים שסוחבים בהצלחה מחלות של זיקנה במשך 50 שנה, אלא אנשים שכל תהליך הזיקנה שלהם התעכב”.

כלומר, אומר פרופ’ ברזילי, אם נוכל “להפחית את ההזדקנות” כגורם סיכון, כמו שאנחנו מפחיתים כולסטרול, נוכל להפחית באופן משמעותי את הסיכון ללקות במחלות הללו בגיל כרונולוגי נתון. “ואנחנו יכולים. אנחנו כבר עושים זאת”, הוא אומר.

פרופ’ ברזילי סבור, ונשען בדבריו על מחקר, שקיים כפתור בגוף, מעין דוושת גז שמניעה את תהליך ההזדקנות, והשנים שעוברות לוחצות על הדוושה הזאת. הרפואה, הוא אומר, יכולה להתערב ולהוריד את הלחץ מהדוושה, וכך לדחות באופן משמעותי את הופעתן של רוב המחלות השכיחות ולהקנות לבני אדם עוד כמה שנים, אפילו עשור, של בריאות טובה.

“מחלות הזיקנה אינן הזיקנה עצמה”, הוא מדגיש. “הזיקנה מובילה אותנו לצבור מחלה ועוד מחלה, לקבל טיפול תרופתי, לספוג את תופעות הלוואי, ובסופו של דבר כל העסק הזה פושט את הרגל. אם נתערב בזיקנה עצמה, לא יתפתחו מחלות זיקנה. כיום, אם טיפלת בהתקף לב תקבל בסופו של דבר סוכרת ואם טיפלת בסוכרת תקבל סרטן – אנחנו רק מחליפים מחלה אחת באחרת”.

תרופת הקסם כבר קיימת

איך עושים את זה? איך נלחמים בזיקנה עצמה? פרופ’ ברזילי מצביע על תרופת קסם שממש לא בשמים: מטפורמין, תרופה שניתנת היום לחולים בסוכרת מבוגרים. מבחינת פרופ’ ברזילי, התרופה הזאת היא רק הוכחת ההיתכנות לרעיון שכל מיני תרופות יכולות להתערב במנגנון הזיקנה ולעכב אותו.

מטפורמין, בהתוויה המקורית שלה, פועלת להפחתת כמויות הסוכר המיוצרות בכבד ולההגברת הרגישות של התאים לאינסולין, אולם נראה שיש לה השפעות נוספות. “כשנותנים את התרופה לתולעים, תוחלת החיים שלהן עולה והן חיות חיים בריאים יותר. כשנותנים אותה לקדם-סוכרתיים, יש להם פחות סוכרת, אבל מחקרים ראשוניים גם מראים שהם סובלים פחות מסרטן ומאלצהיימר בהשוואה לקדם סוכרתיים שאינם מטופלים במטפורמין. אפילו התאים של המטופלים במטפורמין נראו צעירים יותר. אנחנו חושבים שזה נובע לא רק מכך שרמות הסוכר שלהם נשלטות טוב יותר”.

כדי להוכיח זאת, פרופ’ ברזילי התחיל בניסוי קליני שבו מטפורמין ניתנת כטיפול לשרה של מחלות זיקנה. עוד קודם לכן נאלץ להתגבר על מכשול לא פחות גדול מהביולוגיה של גוף האדם – הרגולטור. אחד האתגרים בחקר הביולוגיה של ההתבגרות הוא שה-FDA, רשות המזון והתרופות האמריקאית, אינה מגדירה את הזיקנה מחלה. לכן מי שרצה לפתח תרופות המאיטות את ההתבגרות היה צריך להצביע על מחלה מסוימת הנקשרת בהתבגרות ואותה מעוניינים למנוע. אלא שייתכן שמנגנון ההתבגרות מסכן כל אדם במחלות מעט אחרות. במקרה כזה, גם תרופה שמצליחה להאט את תהליך ההתבגרות באופן מובהק אצל כולם לא תצליח להראות בניסוי קליני יעילות במחלה אחת.

הקושי שמציב הרגולטור מוביל לכך שפחות כסף מושקע בפיתוח תרופות נגד מנגנון ההזדקנות ובמחקר האקדמי בתחום, שכן למחקרים הנחשבים יישומיים לרוב קל יותר לגייס משאבים. ייתכן ששינוי בגישת הרגולטור תוביל לפריחה במימון המחקר והפיתוח בתחום.

לגבי המחקר של פרופ’ ברזילי, בסופו של דבר הגיעו הוא ואנשי צוותו להסכמה עם ה-FDA על סל של תסמינים שייבחנו. “עבור כל מחלת זיקנה שתתפתח בתקופת המחקר (וכן במקרה של מוות), הנבדק יקבל ‘נקודה’. אנחנו נשאף להראות שהמטופלים במטפורמין מקבלים בסך הכול פחות ‘נקודות’ ממי שאינם מטופלים בתרופה”. בניסוי ישתתפו 3,000 איש, שמחציתם יטופלו במטפורמין אף שאינם מוגדרים כקדם-סוכרתיים, והוא צפוי להימשך כחמש שנים, בעלות של כ-50 מיליון דולר.

תה ירוק לא, אבל רפאמיצין אולי כן

הגישה של המחקר הזה היא חדשנית משום שהיא למעשה מציעה תרופה כטיפול מונע לאוכלוסייה גדולה. למעשה, היא מיועדת לכולם. אם וכאשר היא תצא לשיווק, האם רופאים יסכימו לרשום אותה גם למטופלים שאינם לוקים כרגע בשום מחלה? ואם כן, האם חברות הביטוח יסכימו לממן אותה? כיום, תרופות מניעתיות כמו להפחתת כולסטרול ולחץ דם ניתנות רק אל מול גורם סיכון ספציפי – לחץ דם גבוה וכולסטרול גבוה. חינוך השוק לגישה כמו זו שמציע פרופ’ ברזילי עלול להיות אתגר מהותי.

– מהו מנגנון הפעולה של המטפורמין?

“נראה שהוא מונע את ההזדקנות ברמת התא הבודד, בכל התאים. אנחנו רואים אצל מטופלים בתרופה תאים שרואים אצל אנשים צעירים יותר. אני לא יודע אם זה יאמר לך משהו אם אגיד שהוא מעכב את קומפלקס 4 וקומפלקס 1 במיטוכונדריה, שנמצא שהם מעורבים בהזדקנות. ישנם כמובן עוד מנגנונים. זו לא תופעה שמעורב בה רק מנגנון אחד, ולכן אני אומר שהמטפורמין הוא הוכחת היתכנות למה שיהיה כנראה בעתיד קוקטייל של תרופות נגד הזדקנות”.

פרופ’ ברזילי ציין בעבר שמלבד מטפורמין, זיהה מכון המחקר הבין-אוניברסיטאי שהוא מוביל, American Federation for Aging Research, 16 חומרים המשפיעים על תהליך ההזדקנות. מתוך החומרים האלה זוהו ארבעה שכדאי לנסות אחרי מטפורמין. דווקא תה ירוק נכשל לגמרי, אולם תרופה בשם רפאמיצין, הניתנת היום לדיכוי חיסוני לאחר השתלות, השיגה תוצאות טובות.

כיום, פרופ’ ברזילי מפתח, מלבד מטפורמין, תרופות נוספות לטיפול בהזדקנות, הן באופן עצמאי והן בשותפויות. חברת CohBar, לדוגמה, שהוא היה אחד ממייסדיה, מוגדרת חברה הפועלת למניעת הזדקנות של המיטוכנונדריה. היא נמצאת כעת בשלב הניסויים בבעלי חיים ובוחנת את פעילותם של פפטידים (חלקי חלבונים) המצויים במיטוכונדירה אך פעילותם דועכת עם הגיל.

– אנחנו יודעים היום מהו המנגנון הביולוגי שמניע את ההזדקנות?

“אנחנו יודעים את עיקרי הדברים”.

– מדוע בעצם התאים מזדקנים? מה זה משרת בגוף?

“אנחנו לא חושבים שהזדקנות התאים משרתת משהו בגוף. בני אדם הם לא כמו עלים של עץ, שצריכים למות ולנשור כדי שלא יפריעו להתפתחות הניצן. אין מנגנון מתוכנן שמבגר את התאים שלנו. התהליך הזה הוא כנראה תוצאה של בלאי, חולשת החומר, החוק השני של התרמודינמיקה (הקובע שחוסר הסדר תמיד ילך ויגבר), וההשפעה המצטברת של התגובות החיסוניות, בכל פעם שמשהו בגוף נשבר. למרות שהמערכת הזאת היא חלק טבעי מהחיים, היא גם גמישה ואנחנו יכולים להשפיע עליה”.

לסלק את התאים הזקנים

גישה אחרת להאטת קצב ההזדקנת שהופכת להיות פופולרית יותר, היא סילוק התאים שהזדקנו והפסיקו להתרבות. אחרי שהתאים הללו, הנקראים senescent cells, סיימו את תפקידם כתאים מתחלקים הם נשארים בסביבה, ולא רק שאינם מועילים הם אף מתחילים להזיק. אם נסלק אותם, ייתכן שנוכל להאט חלק מתהליכי ההזדקנות, אבל זה לא כל כך פשוט.

ד”ר ולרי קריזנובסקי ממכון ויצמן, מדען מבטיח המוביל מחקר בתאים הללו, מסביר: “כאשר תאים ללא יכולת חלוקה נמצאים ברקמה לאורך זמן, הם יכולים ליצור דלקת מקומית. אנחנו יודעים שעם הגיל, התאים הללו מצטברים ברקמות, אבל עד לפני כמה שנים לא היה לגמרי ידוע אם לתאים האלה יש תפקיד בהזדקנות או שהם רק תוצאה שלה. בשנים האחרונות התפרסמו מחקרים המחזקים מאוד את הסברה שהם גם גורם מעודד מחלות הקשורות בגיל ומקדמים את תהליך ההזדקנות עצמו.

“קבוצת חוקרים מארה”ב פרסמה סיכום מחקר של כ-10 שנים, שבו תאים של עכבר הונדסו גנטית כך שיהפכו לתאים זקנים כאלה ויבטאו חומר מסוים, כדי שתרופה מסוימת תזהה אותו ותהרוג את התאים המבטאים אותו. כך הצליחו החוקרים להרוג באופן סלקטיבי תאים זקנים בעכברים”. התוצאות היו מרהיבות, אומר ד”ר קריזונבסקי. “אמנם רק חלק מהתאים הלא-מתחלקים מתו, אולם הם האריכו את תוחלת החיים בעכברים ב-25%. זה המון. חלק מהתופעות הקשורות בהזדקנות נעלמו”.

בניגוד לניסויים קודמים, שבהם היו הבדלים בין זכרים לנקבות, במחקר הזה האפקט היה דומה בשני המינים. “בעקבות סילוק התאים המזדקנים, נרשמה ירידה בשיעור הסרטן, השתפר תפקוד הכליות, השתפרה הראייה והמוטוריקה וכן פרמטרים מסוימים של תפקוד הלב. העכברים הרגישו יותר טוב. אחד האלמנטים המרשימים בניסוי היה שאף שנתנו את התרופה לעכברים שגילם מבוגר יחסית (18 חודשים, שזה לא מעט לעכבר), הם עדיין הצליחו להאריך את חייהם. כלומר, זו תרופה למניעת הזדקנות שלא צריך ליטול מגיל אפס, אלא ניתן להתערב בהזדקנות גם בגיל מאוחר יותר, כשזה מתחיל להיראות רלוונטי”.

– אם התאים הללו כל כך מזיקים וסילוקם כה משמעותי, מה תפקידם המקורי בגוף בכלל ומדוע הגוף אינו מסלק אותם בעצמו?

“בגוף בריא, נראה כי מערכת החיסון אמורה לזהות את התאים הללו ולהרוג אותם. אולם ככל הנראה עם הגיל, במקביל להתרבות התאים הללו, מערכת החיסון נחלשת. מדוע הם לא מתים מעצמם, כמו תאים אחרים בגוף שניזוקו באופן כלשהו ו’מתאבדים’ כדי למנוע נזק לסביבה? נראה שיש מנגנון שמשאיר את התאים הללו בחיים”.

חוקרים בתחום סימנו מנגנון בשם BCL2, המדכא את תהליך המוות המתוכנן בתאים. “כיוון שאחד החלבונים ממשפחה זו הוא בעל תפקיד בסרטן, הרי שפותחה נגדו כבר בעבר תרופה, על ידי חברת Abbvie. השתמשנו בתרופה במחקר במעבדה, וראינו שהיא יכולה לעודד הרג של התאים הללו באופן ספציפי. ראינו זאת בתרבית תאים ובעכברים.

– ומה קרה לעכברים?

“התחלנו ממודל עכבר שבו תאי שורש השערה מפסיקים להתחלק. טיפלנו בבעלי החיים באותו חומר מקבוצת BCL2, וראינו שהוא אכן הורג את התאים הלא-מתחלקים בשורש השערה, ולאחר מכן התחילו להתחלק מחדש תאים אחרים בסביבה – תאי גזע שקצת התמיינו אבל לא סיימו את התהליך (progenitor cells). נראה שהימצאותם של התאים המבוגרים השפיעה על תאי הגזע וגרמה להם לא להתחלק.

“במקביל התפרסם מחקר בארה”ב שהראה אותו דבר במערכת הדם של עכברים. כאשר הורגים את התאים הזקנים של מערכת הדם, אותם תאי גזע חצי ממוינים חוזרים להתחלק”.

– חלוקת תאים זה דבר טוב?

“תלוי איפה ומתי. בסרטן, למשל, זה לא טוב, אבל תאי דם ותאי שיער כן צריכים להתחלק ולהתחדש. ידוע שכשבני אדם מתבגרים, תאי הגזע מהסוג הזה מתחלקים פחות. אנחנו חושבים שזה אחד המנגנונים שיוצרים את הזיקנה”.

– האם יש קשר בין מנגנון המטפורמין לבין המחקר שלכם בתאים שהזדקנו?

“בעיקרון, לא. אלה שני מנגנונים שונים. הייתה קבוצה אחת בקנדה שהראתה שמטפורמין מפחית את הפרשת גורמי הדלקת מתוך התאים הזקנים, אך לא היה לעבודה הזאת המשך וניתן לומר שכרגע זו עדיין בעיקר השערה”.

– האם כבר ניתן לבצע בתרופה שבדקתם ניסויים בבני אדם?

“לא בצורתה הנוכחית. זו תרופה עם תופעות לוואי חריפות, בעיקר פגיעה בטסיות הדם הגורמת לבעיות קרישה. זו אולי תופעת לוואי שאנחנו מוכנים לסבול לשם טיפול בסרטן, אך בטח לא במוצר שאמור להפוך לטיפול מנע שניתנת לאנשים בריאים יחסית במטרה להאט זיקנה.

“המחשבה היא לתת את התרופה באופן מקומי, כדי שלא תגיע למחזור הדם, וכך, אולי, לא יתרחשו תופעות הלוואי שלה הקשורות לקרישת הדם. אפשר, למשל, להצמיח שיער, או לשקם סחוס פגוע בתוך מפרק, על ידי הזרקת התרופה ישירות למפרק. ישנה חברה מסחרית שבוחנת זאת, יוניטי ביוטכנולוג’י שמה”.

– ציינת שאולי מערכת החיסון אמורה לזהות את התאים הללו אך נכשלת בכך. האם ישנן מחשבות להסב לתחום זה טכנולוגיות חדשניות מעולם האונקולוגיה, המעודדות את מערכת החיסון לזהות סרטן?

“תיאורטית, זה אמור להיות אפשרי, אבל גם בתחום האימונו-אונקולוגיה, שימוש במערכת החיסון לשם מלחמה בסרטן, אנחנו עוד לא יודעים הכול. יש להבין טוב יותר איך מערכת החיסון עובדת ומה בדיוק גורם במקרים מסוימים לכישלונה”.

– אילו מנגנונים נוספים נבחנים בניסיון להאט את הזיקנה?

“חברת GSK רכשה ב-800 מיליון דולר את חברת Sirtris שפיתחה מולקולה המופקת מרזרבטול, החומר ביין שנחשב אחראי להשפעה המועילה שלו על הבריאות. הם נאלצו לקבור את ההשקעה הזאת, כפי שעשו כמה חברות נוספות שהשקיעו במנגנון הזה לפניהן, אולם זה לא אומר שזה לא מנגנון אנטי-אייג’ינג אמיתי, אלא בעיקר שעוד לא למדנו איך לתפעל אותו בהצלחה. כעת יש בו התעניינות מחודשת”.

“המיזם של גוגל – מאכזב”

– האם אתם צופים התנגדות של חברות התרופות לתרופה שתטפל בכל המחלות הגדולות במקביל?

פרופ’ ברזילי: “גם בטיפול מוצלח בזיקנה, אנשים יחלו, אם כי בגיל מאוחר יותר. עם זאת אני כן חושב שטיפול נכון בזיקנה יאפשר לנו גם למות במצב גופני טוב יותר, ולא רק בגיל מאוחר יותר. כשהרציתי בזמנו ב’כנס המחר’ של שמעון פרס ז”ל, הוא שאל אותי, ‘מה יש לך בשבילי?’ עניתי לו, אין לי בשבילך אלא בשביל כל השאר שיהיו כמוך. הוא נפטר בן יותר מ-90, בבריאות מצוינת ממש עד קצת לפני הסוף.

“אנחנו מאמינים שככל שנדחה את הזיקנה ואת התחלואה הנלווית לה, כך נשיג גם יותר ‘מקרי פרס’, כלומר אנשים שמתבגרים באופן יותר בריא ומתים לאו דווקא אחרי שנים של תחלואה”.

– גוגל הקימה לפני כמה שנים מיזם שכל ייעודו הוא להילחם בזיקנה. אתם משתפים פעולה?

ברזילי: “קליקו של גוגל הוקמה לאותה מטרה שגם אנחנו מקדמים, אולם בפועל המיזם מתמקד בעיקר בגישה הקלאסית של חקר מחלות הזיקנה, ולא בחקר הבסיס של הזיקנה, וזה בעיניי מאוד מאכזב. הם מעסיקים חוקרים שבוחנים את מנגנון הזיקנה הבסיסי בשמרים ובתולעים, אבל מי שמבין בפארמה יודע שכך לא מפתחים תרופה”.

ד”ר קריזנובסקי: “קליקו מתנהלת בסודיות רבה מאוד, הם הצהירו כי יפרסמו תוצאות לאחר עשור ועד אז לא יגלו שום דבר. בינתיים חלפו שנתיים מתוך העשור הזה, ואנחנו צריכים חומרי אנטי-אייג’ינג אחרים שיאפשרו לנו להגיע ליום החשיפה שלהם בריאים ושלמים”.

– מה דעתכם על הפעילות בתחום הארכת הטלומרים, כפי שעושה חברת ביו-וויוה, שהמנכ”לית שלה טוענת שכבר האריכה את הטלומרים של עצמה?

ד”ר קריזנובסקי: “טלומרים הם חלקים בגן שאכן מתקצרים עם התבגרות התא. הסיבה שאנחנו לא רוצים להאריך טלומרים בכל התאים היא שהארכה כזאת היא חלק מההתמרה הסרטנית. השאלה הגדולה היא איך להאריך אותם רק בתאים שבהם זה רצוי, וקודם כול צריך לדעת באילו תאים זה רצוי. אנחנו יודעים כרגע באילו תאים נוצר נזק כשהטלומריס מתקצרים, אבל זה לא אותו דבר. הארכת טלומרים בכל התאים תהיה כנראה מסוכנת”.

– אילו מנגנונים נוספים נראים מעניינים בחקר הזיקנה?

ד”ר קריזנובסקי: “מנגנון נוסף שנבדק הוא הצטברות של נזק חמצוני, לרוב במיטוכונדריה של התא. אז חושבים על עיכוב התהליך על ידי נוגדי חמצון. אבל לא יודעים בדיוק איך ואיפה. האם באמצעות ויטמין C? ויטמין E? ובאיזה מינון? האם יש מינון מוגזם? אלה שאלות שאנחנו שואלים כבר הרבה שנים.

“בסופו של דבר אנחנו מאמינים שהשיפור יהיה באיכות החיים, ואריכות הימים תגיע אחרי כן, מתוך כך. המהפכות עד כה בעולם הרפואה שהובילו לאריכות ימים היו מהפכות החיסונים, האנטיביוטיקה ורפואת הלב, אבל אף אחת מהן לא באמת האטה את הידרדרות הגוף באופן משמעותי”.

“תרופות וחיסונים צריכים להיות מותאמים לגיל המקבל”

“כיום יש שינוי מגמה, מהדגשת הרצון להאריך את חיים להדגשת הרצון להאריך את תקופת החיים הבריאה”, אומר סטיבן קאגן, ראש המרכז להזדקנות בריאה בחברת התרופות פייזר. לדבריו, המרכז הוקם לפני חמש שנים מתוך מחשבה שיש הרבה פעילות, בכל אגפי החברה, שקשורה להזדקנות בריאה וכדאי לאגדה תחת מטרייה אחת. המרכז כולל היום 130 עובדים, שרובם המוחלט הם בעלי תפקידים בפייזר הפועלים במרכז בהתנדבות.

קאגן, שיתארח בכנס Biomed-Mixii 2017 שיערך בסוף מאי בתל אביב, אומר שמשום שינוי המגמה, “אנחנו לא עוסקים רק ברפואה גריאטרית אלא בכל המקומות שבהם ההתנהלות יכולה להשפיע על איכות החיים. והשמירה על איכות חיים בגיל המבוגר מתחילה מהרחם – מחיסונים הניתנים לאימהות כדי למנוע זיהומים וחיסונים הניתנים לסבים כדי שלא יעבירו מחלות מיותרות לילדים שלהם, ומנגד חיסונים לילדים כדי שלא יעבירו מחלות לסבים שלהם, דרך סניטציה, הימנעות מעישון ואלכוהוליזם, תזונה בריאה והתעמלות, תרופות מונעות למחלות לב ולסוכרת ועוד. אנחנו אחראים להסתכל על כל אלה”.

– אתם מעורבים גם בתהליך הפיתוח של תרופות וחיסונים חדשים?

“אנחנו בעיקרון לא שייכים לצד הזה של הארגון, אבל יש נקודה אחת שאנחנו מנסים להעביר למחלקות הפיתוח והיא שאם האוכלוסייה המבוגרת והמאוד מבוגרת גדלה, ואם רוב התחלואה מרוכזת באוכלוסיות הללו, הרי שהן יהיו הצרכניות העיקריות של התרופות שאנחנו מפתחים. ואם כך, מאוד חשוב שבניסויים הקליניים יהיה לקבוצות הללו ייצוג ראוי. אנחנו מסתכלים על הגיל כמו על כל הבדל בין-אישי גופני. אם צריך היום לוודא שבכל ניסוי קליני יהיה ייצוג לקבוצות אתניות שונות ולגברים ונשים באופן שווה, הרי שחייב להיות ייצוג גם למגזר המבוגר והמבוגר מאוד, שמגיב לתרופות באופן שונה, משום שגופם כבר יותר חלש, כולל מערכת החיסון שלהם, ומשום שהם לוקים לרוב בכמה מחלות שונות”.

– כיום יש מסלולים מיוחדים ב-FDA לפיתוח תרופות לילדים. הן עוברות בדיקות מיוחדות כדי לבחון איך הן משפיעות על המגזר הזה ספציפית. האם נראה בקרוב התייחסות דומה למבוגרים?

“ככל הנראה כן. אנחנו לא נראה בשלב הזה מסלול מיוחד למבוגרים כמו המסלול לילדים, אבל גם הרגולטורים, ובאופן ספציפי ה-FDA, מבינים בהדרגה שיש לבחון באופן שונה את תגובות המבוגרים והמבוגרים מאוד למוצר בניסוי לפני שניתן יהיה ניתן לאשר אותו לקהלים הללו”.

– מה לגבי תרופות מותאמות אישית לפי גיל?

“כבר היום, בחלק מהמקרים, אנחנו מתייחסים לגיל הביולוגי של תאי מערכת החיסון של אדם ומתאימים את החיסון לפי גיל התאים, כלומר מוסיפים לו משפעל מסוים או אחר, משנים את המינון או את שיטת ההולכה. היום כבר בשלב פיתוח החיסון מביאים בחשבון את האופנים השונים שבהם ניתן להתאים אותו לפי משתנים תלויי גיל”.

פעילות נוספת של המרכז להזדקנות בריאה היא של מודעות ושיווק שמבוצעת דרך אתר וקמפיין Get Old. “התוכנית הזאת נועדה לעורר את השיח לגבי זיקנה בריאה. באתר ובקמפיין אנחנו שואלים צעירים ומבוגרים שאלות כמו ‘ממה אתה חושש לגבי ההזדקנות’, ‘איך אתה מצפה שתיראה ההזדקנות שלך’, ‘מה דעותיך על אנשים שהם כיום מבוגרים’. לא כולם רוצים לדבר על זה, אבל השיחה הפתוחה עוזרת להתמודד עם סטריאוטיפים לגבי ההתבגרות שחלקם לא לגמרי נכונים”.

האתר טבע את הביטוי FoGo (Fear of Getting Old) והחברה מתגאה בכך שהייתה הגורם הראשון שאיפשר שיחה פתוחה וכנה בנושא הזה, בשיתוף הדור הצעיר והמבוגר. “מאוד חשוב לנו לקבל את התגובות האמיתיות של אנשים לגיל הזה, להבין מה הם מצפים ממנו, משום שרוב התרופות שלנו משפיעות או על אנשים מבוגרים או על האופן שבו צעירים של היום יתבגרו בעתיד”.

“העולם לא מותאם למבוגרים”

יו”ר הכנס Biomed-Mixii 2017, רות אלון, מוסיפה כי כיום, בגיל המבוגר, שלא כמו בגילים אחרים, “יש פער בין הגיל הכרונולוגי לבין מגוון רחב של גילים ביולוגיים אפשריים. אדם בן 65 יכול להיות בריא כמו בן 50 ממוצע או כמו בן 80 ממוצע. בן 80 יכול להרגיש בן 70 או בן 90. וזה תלוי בטיפול הרפואי, באורח החיים, ותלוי רבות במעורבות של המבוגר בסביבה. אחת הסיבות שמבוגרים מאבדים את יכולת ההסתגלות לסביבה ומתחילים להידרדר היא הסביבה עצמה. העולם היום לא מותאם למבוגרים. המדרכות הופקעו על ידי רוכבי האופניים וקשה להם להסתובב בחוץ, הטכנולוגיה לא תמיד נגישה. אנחנו מביאים להם מטפלים ממדינות אחרות, כך שבמשך ימים ארוכים הם לא יכולים להשתמש בשפתם, ומי שאינו משתמש ביכולת, מאבד אותה. אנחנו מאשפזים אותם לאורך זמן בבתי חולים אף שהרחקתם מהסביבה שאליה הם רגילים פוגעת בהם.

ד”ר בני זאבי, שותף מנהל בקרן Tel Aviv Venture Partners, ויו”ר משותף של כנס MIXiii Biomed 2017, אמר כי “מצד אחד הזדקנות האוכלוסייה מהווה עול כלכלי עצום על מדינות, עקב הוצאות הפנסיה הגבוהות, שירותי בריאות ושירותים נלווים. מצד שני, אוכלוסייה זו ברובה פעילה וחיונית ותורמת באופן משמעותי לתוצר הלאומי. ההערכה היא שהאוכלוסייה הבוגרת ובני המשפחות הנלווים מוציאים מכיסם מעל ל-77 מיליארד דולר לשנה על טכנולוגיות מתחומים כמו עידוד מעורבות חברתית ומניעת בדידות; דחיית הופעתן של הפרעות קוגניטיביות, מערכות מעקב, התרעה ועזרה במקרה חירום וטיפולים למחלות כרוניות”.