כאשר הטכנולוגיה כבר מגיעה לכל פן בחיים המודרניים, כשכמעט כל פעולה מצריכה שליטה במחשב אישי או בטלפון חכם, יש קשישים רבים שאינם מצליחים להשתלב, וגם איש אינו מקשיב להם. אפילו השירותים המיועדים לקשישים הופכים לדיגיטליים.

הבעיה של הקשישים מחריפה, לא רק בגלל התלות הגוברת בטכנולוגיה, אלא גם מכיוון ששיעורם של הקשישים באוכלוסיה רק גדל. לפי הערכות של האו”ם, בשנת 2050 יהיו כ-2.1 מיליארד בני אדם מעל גיל 60, שיהוו 22 אחוז מהאוכלוסייה העולמית הצפויה להגיע ל-9.7 מיליארד בני אדם, (לעומת כ-901 מיליון איש. 12% מהאוכלוסייה) בשנת  2015 (מתוך אוכלוסייה של 7.3 מיליארד). גם ישראל נמצאת בעיצומו של גל הזדקנות מואץ, שיוביל אותנו עד 2030 לשיעור של 14 אחוזים מהאוכלוסייה – גידול של כ-40 אחוזים.

חברת Intuition Robotics הישראלית תציג בכנס ביומד את ElliQ. זהו רובוט חברתי שנועד לשמש בן לוויה לקשישים ולסייע להם בהתמודדות עם מצוקת הבדידות ועם הפערים בשימוש בטכנולוגיה. הרובוט משפר את התקשורת עם בני המשפחה ועוזר לחיות חיים פעילים יותר. היכולות הפרו-אקטיביות של המוצר, שפועל באופן עצמאי לחלוטין, בשילוב יכולת הבעת רגשות באמצעות תנועה והעיצוב החדשני הביאו להצגתו לאחרונה במוזיאון העיצוב בלונדון. המהפכניות של המוצר נעוצה למעשה בפיתוח פרדיגמה חדשה בתקשורת בין בני אדם למחשבים.

לדברי דור סקולר, מנכ”ל ושותף מייסד בחברה, “אנו שואפים להקל באופן משמעותי על הבדידות והבידוד החברתי שפוקד מיליוני אזרחים מבוגרים בחיים המודרניים, המובילים באופן ישיר להאצה של מחלות שכחה, דיכאון ואף תמותה, ולעשות זאת תוך שיפור הקשר עם הסביבה. ElliQ בעצם מאפשר למבוגרים להתמקד במיצוי החיים ולא במגבלות הזיקנה”. סקולר מבין כי לא מדובר במענה חברתי כולל או טוען כי רובוט יפתור את מצוקת הבדידות אך מקווה כי בכל זאת יחולל שינוי מהותי באופן בו המבוגר חווה את הזקנה”.

תחום האבחון והטיפול במחלות ניווניות צפוי להיות התחנה הבאה. פרופסור תמר וייס מאוניברסיטת חיפה למדע, יחד עם חוקרים נוספים מעולם הריפוי בעיסוק בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת מק’גיל שבקנדה, שוקדים כבר שנים על קידום גישה המתמקדת בשימוש במציאות מדומה, VR, ככלי שיקומי. לדבריה, המטרה היא לאפשר לאנשים שחוו שבץ מוחי או ניוון, לעבוד על מיומנויות מוטוריות קוגניטיביות ותפקודים עליונים. ו”פלטפורמות המציאות המדומה מאפשרות לערוך סימולציה של חוויות יומיומיות כמו קנייה בסופר, ניהול סדר היום והתקציב האישי או נהיגה”, אומרת וייס.

“עבור האדם הקשיש, או כל אדם המתמודד עם הליך שיקומי, פעמים רבות קיים קושי בביצוע מטלות יומיומיות ועליו ללמוד אותם בשנית. מאחר שהתרגול מתבצע בסביבה מדומה, לקלינאי יש יותר דרכים לשלוט בחוויה מאשר לו הייתה מתקיימת במציאות הרגילה שבה חש הסחות דעת והפרעות חיצוניות שמקשות על המטופל. ייתכן כי בעתיד הלא רחוק, פלטפורמות מציאות מדומה יוכלו למעשה לאפשר אבחון מרחוק של שבץ או תרגול של שיטות שיקום מבלי שיצטרך האדם הקשיש כלל לצאת מן הבית, תהליך מורכב לכשעצמו במקרים רבים”, מסבירה וייס.

למרות ההתקדמות הניכרת בתחום, וייס טוענת כי עדיין קיימות משוכות המעכבות פריצת דרך של ממש בגישתם של גופי מחקר וחברות טכנולוגיות שכן גם כעת, כאשר ברור כי יידרשו בעתיד הנראה לעין פתרונות מידיים לצרכי האוכלוסייה המבוגרת, עיקר השימושים והפיתוחים בטכנולוגיה מיועדים לדור הצעיר. לשיטתה הטיפול במבוגרים טרם הבשיל מאחר והנחיצות טרם הובהרה לציבור הרחב ולפיכך גם למגזר הרפואי והפרטי: “יש פער. למרות שיש המון טכנולוגיות בתחום לא הגענו לשינוי פרדיגמה. היום יש מבוגרים שמצליחים לתפקד ברמה גבוהה יותר בזכות הטכנולוגיה אך הרבה מהם חווים קושי בכך.